החלטה בתיק ב"ש 9679/07

          לפניי ערר על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) בתיק ב"ש 5033/07, מיום 24.6.07, לפיה נדחתה בקשת העורר להחזרת רכבו שנתפס על-ידי המשטרה.

          העורר נחקר במשטרה ביום 19.2.07 בגין עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, בניגוד לסעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן - החוק). הוא נתפס באותו יום בירושלים, כאשר הוא מסיע ברכבו שמונה תושבי אזור יהודה ושומרון, ששהו בישראל שלא כדין. בחקירתו במשטרה הודה העורר, כי אסף את השוהים הבלתי חוקיים באזור חיזמה והתכוון להסיעם לרמלה תמורת תשלום כספי. כן ציין, כי רכש את רכבו לשם עיסוק בהסעות של תושבי שטחים לתוך שטח ישראל, זאת נוכח הרווח הניכר מעיסוק זה. בתיק החקירה המשטרתי אף מצויות הודעות של שניים מהנוסעים וכן תעודות עובד ציבור, לפיהן הנוסעים לא החזיקו בהיתרים לשהייה בישראל. לחובתו של העורר שתי עבירות קודמות של הסעת תושבים זרים ללא היתר.

          עם סיום החקירה הוציא קצין משטרה צו בדבר איסור השימוש ברכב. לאחר היוועצות עם הגורמים הרלבנטיים בתביעה הכללית, שהחליטו כי בתום ההליכים המשפטיים ייעתרו לחילוט הרכב, נתפס הרכב על-ידי המשטרה ונרשם כמוצג.

          העורר הגיש לבית-משפט קמא בקשה להחזרת הרכב. במענה לבקשתו הודיעה המשיבה, כי בכוונתה להגיש כתב-אישום נגד העורר ולעתור בסיומם של ההליכים המשפטיים לחילוט הרכב.

          המסגרת המשפטית הרלבנטית לבקשה מצויה בסעיף 12א1 לחוק, המורה כי רכב שהסיע תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, לא יוחזר לפני תום ההליכים המשפטיים, אלא אם כן הורה בית-המשפט אחרת מנימוקים מיוחדים שיירשמו. סעיף זה איזן בין הפגיעה הפוטנציאלית בקניינו של אדם בטרם הורשע בדין, לבין המטרות שביסוד חקיקתו של הסעיף האמור, וביניהן ההגנה על ביטחון הציבור מפני ביצוע פיגועי טרור על-ידי שוהים בלתי חוקיים.

          בהחלטה מפורטת ומנומקת קבע בית-משפט קמא, כי נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק החזרת רכב שנתפס, הנן נסיבות חריגות, כמו מקרה שבו מי שנתפס בהסעת שוהים בלתי חוקיים אינו בעל הרכב, או כאשר בעל הרכב מוכיח שרכבו נלקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו, או כי לא ידע בעת מסירתו שנהגו בו שלא כדין. בית-משפט קמא סבר, כי במקרה דנן לא קיימות נסיבות חריגות כאמור, או נסיבות אחרות העשויות להצדיק סטייה מן הכלל בדבר תפיסת הרכב עד לתום ההליכים. יתרה מכך, בית-משפט קמא מצא נסיבות המצדיקות את המשך תפיסת הרכב, על-מנת לאפשר לתביעה לעתור לחילוטו עם סיום ההליכים המשפטיים. בין הנסיבות המחמירות ציין בית-משפט קמא את עברו הפלילי של העורר, עת הורשע בדין בשני מקרים שונים של הסעת תושבים זרים שלא כדין, ואת נסיבות ביצוע העבירות שעה שהכניס לישראל שמונה שוהים בלתי חוקיים דרך שער בגדר באזור חיזמה, ואת העובדה שעל-פי הודאתו של העורר במשטרה נרכש הרכב מתוך מטרה ספציפית לשמש כרכב הסעות לתושבי שטחים תמורת תשלום.

          בערר שלפניי מלין העורר על החלטתו של בית-משפט קמא שלא להשיב לו את רכבו, וגורס כי בית-משפט קמא לא נתן משקל מספיק לפגיעה בזכות הקניין. כן טען, כי נוכח הירידה המשמעותית במספר פיגועי הטרור, ניתן היה להסתפק באמצעים חלופיים שיבטיחו את האפשרות לחלט את הרכב בעתיד, אם יורשע הנאשם בדין, כמו למשל הטלת עיקול או שעבוד לטובת המדינה.

          לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. צדק בית-משפט קמא בהחלטתו, כי אין במקרה שלפנינו נסיבות מיוחדות המצדיקות את החזרת הרכב בשלב זה לעורר. מכלול הנסיבות, לרבות עבירותיו הקודמות והזהות של העורר, מחייב השארתו של הרכב כתפוס, זאת הן בכדי למנוע המשך השימוש ברכב לביצוע עבירות דומות, והן על-מנת שיתאפשר לתביעה הכללית בסיום ההליכים המשפטיים, אם יורשע העורר בדין, לעתור לחילוט הרכב. בנסיבות אלו, החלופה שהציע העורר, של רישום שעבוד על הרכב לטובת המדינה, לא תשיג את שתי המטרות האמורות. הטענה בדבר היקף ירידת פיגועי הטרור, אינה יכולה להועיל לעורר. מדיניות הענישה בעבירות הנדונות, כמו גם המדיניות בדבר תפיסת כלי הרכב שבאמצעותם מבוצעות העבירות, וחילוט כלי הרכב, נותרה בעינה גם בתקופה שבה לשמחת הכל אמנם ירד היקף פיגועי הטרור, אך הסיכון הממשי להתרחשותם טרם הופג.

          אשר על-כן, הערר נדחה.

המזכירות תמציא עותקים מההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה (ותוודא טלפונית קבלתם).

ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשס"ז (9 ביולי 2007), בהיעדר הצדדים.